Today we have a Shtar Halitza, which we might translate Contract promising release from levirate marriage. If you recall, Torah says that if I marry Reuven and he dies childless, I have to marry his brother Shimon in order to have children in Reuven’s name. If Shimon isn’t keen on that idea, he does halitza and frees me to go and marry Uri.
If you think about it, levirate marriage brings up some pretty unholy tensions. If Shimon wants to marry me because I’m awesome, that’s kind of icky because I’m his brother’s wife. On the other hand, if Shimon wants to marry me only to do his holy duty of getting a child on me, that’s pretty miserable for me. So in general it’s much better that we should do halitza and just not go there.
Halitza becomes the standard expectation (read this article, A Writ of Release (Weisberg & Sarna), for a lot of background and interesting stuff), but if I don’t have halitza, I’m not free to marry someone else. Religiously speaking. So, if Shimon doesn’t want to give me halitza, I can’t marry someone else. This gives Shimon a horrible amount of power over me, and many men took to requesting extortionate fees from their brothers’ widows.
So, communities had an idea! Before I get married, I should get a contract from Shimon and Levi and all my beloved’s brothers, promising that they won’t do anything of the sort.
Here’s the contract that Jeanette, daughter of Nathan Marcus haCohen Adler, had with the brothers of Ascher Anschel Stern:
זכרון עדות שהיתה לפנינו עדים ח”מ ברביעי בשבת שלשים יום לחדש ניסן שהוא ראש חודש אייר שנת חמשת אלפים ושש מאות וחמש עשרה לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן עיר המבורג איך שבאו לפנינו האחים כ”ה יהוד’ המכונה ליב וכ”ה יעקב שי’ בני המנוח מה”ו מאיר שטערן ז”ל ואמרו לנו הוו עלינו עדים כשרים ונאמנים וקנו מאתנו בק”ג אג”ם וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח המועיל ואף חתמו ותנו ליד מ’ יענטא תי’ בת הרב בק”ק לאנדאן והמדינה מה”ו נתן אדלער הכהן אשת אחינו הרב בק”ק פה מה”ו אשר המכונה אנשיל להיות לה בידה לעדות ולזכות ולראיה
On April 19th, 1855, in Hamburg, the brothers Yehudah, known as Leib, and Yaakov, sons of Meir Stern, appeared before us, and instructed us to be true and fit witnesses, and we took from them a symbol of acceptance, and wrote in fit and legal language and signed and delivered to the hand of Miss Yenta, daughter of the rabbi of the community of London and the Empire Nathan haCohen Adler, the wife of our brother, rabbi of the community here, Ascher, who is known as Anschel, for her to keep as proof.
[Note the Ashkenazic spelling of “London”. This isn’t standard; the usual way is לונדון because the Sephardim got there first and established the spelling. These Hamburgers were evidently very Ashkenazic.]
It’s also interesting that the lady is Yenta. The family tree wonks at Geni.com think that the woman who is married to Ascher-Anschel Stern and the daughter of Nathan Adler is named Jeanette. Certainly she could have used both Yenta and Jeanette, but why aren’t both on the document? Did she start using Jeanette at some time after her marriage?
איך שרצינו ברצון נפשינו הטוב שלא באונש והכרח כלל כי אם בלב שלם ובנפש חפיצה ובדעה שלימה ומיושבת והננו מודים בנפשיכם היום כמודים בפני ב”ד חשוב וראוי בהודאה גמורה שרירא וקיימא דלא להשטאה ודלא שלא להשבעה ודלא להשנאה ודלא למהדר ביה מן יומא דנן ולעלם.
That we desire, of our own free will, not coerced or forced, but with a whole and complete heart, a free soul and a complete, settled understanding. And these declarations shall be as those made before a great bet din, absolutely fitting testimony, valid and binding, not a joke, and not a shavua, and not with intent to be bad for her, and not with intent to benefit her, from this day and forever.
איך שאם ח”ו יעדר וימות אחינו הרב בק”ק פה מה”ו אשר המכונה אנשיל הנ”ל בעלה של מרת יענטא הנ”ל בלי זרע קיימא ותהיה אשתו מרת יענטא הנ”ל זקוקה לחלוץ.
That if, God forbid, our brother the aforementioned rabbi of this community here Ascher who is known as Anschel, husband of the aforementioned Miss Yenta, should pass and die with no viable issue, and the aforementioned Miss Yenta should be in need of halitza.
אזי מתי שתתבע אותנו לחלוץ לה מחיובים אנחנו לפוטרה בחליצה כשרה והגונה בחנם שלא נקח ממנו* ומכל ב”כ אפילו שוה פרוטה בעולם תיכף ומיד אחר כלות שלשה חדשים להעדרו של אחינו הרב בק”ק פה אשר המכונה אנשיל בעלה הנ”ל ח”ו כשתהיה ראוי לחלוץ. ובלבד שהיבמה תלך אחר היבם וכל זמן שלא נפטרנו בחליצה כשרה בחנם כנ”ל תהא היבמה נזונית מניכסי מיתנא ומוחזקת בהן.
That when she should request of us halitza, we will be bound to free her with a fit and valid halitza ceremony, freely, and we will not take from him [“Him” is probably a typo, compare the text in the Nachalat Shiva, siman 22, some thirty years later than this document] or from her representative even the value of a pruta, ever. As soon as three months have elapsed since the passing of our brother the aforementioned rabbi of this community here Ascher who is known as Anschel, her husband, God forbid, when she is free to conduct halitza. This provided that the woman comes to the man. While we have not freed her with a fit, freely-granted halitza as above, the yavamah will be sustained from the estate of the deceased and shall control it.
Wives in Jewish law don’t inherit automatically, brothers do; this stipulation makes it inconvenient for them to withold halitza.
כל הא דלעיל קבלו עליהם האחים כ”ה יהוד’ המכונה ליב וכ”ה יעקב שטערן שי’ הנ”ל בחרם חמור ובשבועה דאוריתא ובת”ך בפועל ממש על דעת רבים שלא יהא התרה והפרה כלל כי אם על דעת אשת אחיהם מרת יענטא תי’ הנ”ל בביטול כל מודעות ובפיסול כל עדי מודעות עד עולם בכל לישנא דאמרי רבנן דפוסלין ומבטלין בהון מודעות. ושטר חליצה זה לא יפסול ולא יגרע כחו בשום ריעותא וגריעותא בעולם מכל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשוב ולהרהר.
All the above the aforementioned brothers Yehudah, known as Leib, and Yaakov Stern, accepted upon themselves [various phrases meaning that this is Serious Business] that it shall never be annulled or revoked except by the will of the wife of their brother, Miss Yenta, in annulling all admissions and invalidating all witnesses to admissions, eternally, in language used by the rabbis to annull and invalidate such admissions. And this shtar halitza shall not be invalidated nor its strength lessened by any means at all ever, by anything the mouth can say or the heart think.
ויהא הכל נידון ונדרש לטובת ולזכות וליפוי כח בעלת השטר. וידה על העליונה ויד המערער על התחתונה. ויהא כח לשטר זה כאלו נעשה בב”ד חשוב דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מן האחים כ”ה יהוד’ המכונה ליב וכ”ה יעקב שי’ בני המנוח מאיר שטערן ז”ל למרת יענטא תי’ בת הרב בק”ק לאנדאן והמדינה מה”ו נתן אדלער הכהן נר”ו אשת הרב בק”ק פה מה”ו אשר המכונה אנשיל נר”ו בן מה”ו מאיר שטערן ז”ל על כל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. הכל שריר וקים.
And all this is to be judged and interpreted for the good and the benefit and the strengthening of the holder of the shtar. And her hand is above and the hand of any appellant below. And the strength of this shtar shall be as if it were made by a great bet din, and is is not asmachta and not a mere formalism. And we made kinyan from the aforementioned brothers Yehudah, known as Leib, and Yaakov, sons of Meir Stern, on behalf of Miss Yenta, daughter of the rabbi of the community of London and the Empire Nathan haCohen Adler, the wife of our brother, rabbi of the community here, Ascher, who is known as Anschel, son of Meir Stern, concerning all that is written and expounded above, with an appropriate instrument; all is valid and binding.
I find it interesting how hard this document insists that it REALLY IS REAL AND PROPER OKAY. That sounds to me like the language of something aware that it’s standing on shaky ground, something trying rather too hard to sound real. It seems like it’s trying too hard to say “I am enforceable, dammit! Don’t you dare ignore me!”, which I think was probably its main problem. It’s not something I’m aware of being done today.
Weisberg and Sarna seem to suggest that the State of Israel’s declaring halitza mandatory has something to do with it, that and the Holocaustic wiping-out of most communities where it was done. Also I think perhaps longer life expectancies, smaller families, and rising divorce rates have made refusal to grant a get more of a problem. It’s a similar problem; rabbinic courts these days tend to lack enforcement methods, so if a guy says “Shan’t” there’s not a lot you can do about it.
The catalogue number for this piece is SCN DR10-R36, and it says that Jeanette is Yenta bat “Edgar haKohen”, an error which I trust will be fixed post-haste. A little further into the drawer, DR10-R43 contains both of Johanna bat Shraga’s wedding documents, her ketubah and her shtar halitza from her groom’s brothers–I didn’t photograph them because they’re in completely impenetrable handwriting–doubtless Jeanette’s ketubah is somewhere, but I don’t know where.
